פסק-דין בתיק ע"א 735/07

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.             ערעור על פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' הרשם, השופט ש' ברוך ז"ל), שדחה על הסף את תובענת המערערים מחמת מעשה בית דין והתיישנות.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.             המערער בהליך זה, כדורי גבריאל (להלן: המערער), מנהל ומחזיק במניות המערערת, צמרות חברה לבניין בע"מ (להלן: המערערת או החברה) (ביחד להלן: המערערים). המערער ואשתו התגוררו בדירה הרשומה בבעלות בנם (להלן: הדירה), ליאור גבריאל (להלן: הבן). בחודש דצמבר 1994, מישכן הבן את דירתו למשיב, בנק מזרחי-טפחות (להלן: הבנק). בראש שטר המשכנתא נרשם כי המשכנתא בנכס ניתנה להבטחת אשראי ללא הגבלה שקיבלו, או יקבלו, החברה, המערער ואשת המערער.

3.             בדצמבר 1995 הושג הסכם בין הבנק לבין המערערים לפיו הבנק יעמיד למערערים מימון לצורך ביצוע "פרויקט צמרות", פרויקט בנייה לבניין דירות מגורים באזור נתניה (להלן: פרויקט צמרות), וזאת במסגרת הסכם ליווי של הבנק לפרויקט. הבנק היתנה את מתן המימון בהשגת היתרי בניה מתאימים על ידי המערערים. ההיתרים האמורים לא הושגו, ולפיכך הבנייה בשטח לא החלה, אף שהבנק היקצה לפרויקט סכומי כסף שנדרשו לצורך שלביו המוקדמים.

4.             בשנת 1997 הודיע הבנק למערערים כי מימון הפרויקט מכוח ההסכם ביניהם מתבטל בשל העדר בטחונות מספיקים מטעמם. המערערים נפגשו עם מנהלת מחלקת הבנייה בבנק, שהודיעה להם כי הבנק לא יעמיד להם אשראי נוסף. מחומר הראיות שהוגש עולה, כי בשנים הבאות המערערים לא קבלו הודעות נוספות מהבנק, וזאת עד לשנת 2003, שאז הגיש הבנק למערערים דרישה לתשלום חובותיהם כלפיו, והודיע כי בכוונתו לממש את הבטוחה שניתנה לו בדירה. בחודש אוגוסט 2006 הגישו המערערים תובענה בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ 1029/06) כנגד הבנק, ובה בקשה לסעד הצהרתי לפיו הם אינם חייבים חוב כלשהו כלפי הבנק, וכן כי הבנק אינו רשאי לממש את הבטוחה בדירה, שניתנה להבטחת חובות המערערים לבנק. כן נטען, כי הבנק הוא שחייב כספים למערערים בגין פעולותיו ומחדליו כלפיהם.

5.             בצד הליך זה, שהוא נושא הערעור בפנינו, התקיימו שני הליכים שיפוטיים נוספים שיש להם זיקה מסוימת להליך זה, אשר הצגתם נדרשת לצורך בירור הטענות בערעור.

6.             באוגוסט 2003, הגיש בנו של המערער המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בת"א-יפו כנגד הבנק (ה"פ 1025/03) (להלן: תביעת הבן או ההליך הראשון), באותה תביעה, ביקש הבן הצהרה על בטלות שטר המשכנתא על הדירה. בתביעה זו נטען, כי הדירה מושכנה לבנק כחלק מההון העצמי שהחברה התחייבה להעמיד לצורך מימון פרויקט הבנייה, אלא שהפרויקט לא יצא לפועל, ולמעשה לא הוחל בבנייה. עוד נטען, כי כשלון הפרויקט נעוץ במחדל הבנק להעמיד את הסכומים הנדרשים לביצוע הפרויקט, כפי שהוסכם בהסכם הליווי. להוכחת הטענה, הוצגו תצהירים מטעם עורך הדין שייצג את הבן והמערערים כלפי הבנק בעת החתימה על הסכם הליווי. במהלך המשפט, מגיש התצהירים נעדר מהארץ, ולכן לא נחקר על תצהיריו; לאור זאת, בית המשפט בתביעת הבן החליט שלא לדון בטענותיו בענין מחדלי הבנק. טענה נוספת שהועלתה באותה תביעה היתה כי מימון הבנק למערערים ניתן בלא שנתקיים התנאי המתלה שנקבע לצורך כך, שהוא - השגת היתרי בנייה על ידי המערערים. משניתן מימון בלא שנתקיים התנאי המתלה, אין בידי הבנק לדרוש את מימוש הבטוחה בדירה, כך על פי הטענה (להלן: טענת התנאי המתלה).

           באותה תביעה טען הבנק להגנתו, בין היתר, כי הבטוחה בדירה ניתנה להבטחת כל חובות המערערים כלפיו, וכי מימושה לא הותנה כלל בביצוע הפרויקט. כן נטען, כי הסיבה לחדלון הפרויקט אינה נעוצה באשמת הבנק, אלא בכישלון המערערים להשיג היתרי בניה.

7.             תביעת הבן נדחתה (כב' השופטת ע' ברון). בפסק הדין נפסק, בין היתר, כי מאחר שלא הועלתה כל טענה מצד הבן ביחס לחובות המערערים כלפי הבנק, ממילא עצם קיומם וגובהם של החובות אינם שנויים במחלוקת. כן צויין, כי חרף נוכחות המערער באולם הדיונים, לא ניתן הסבר לטעם שבגינו לא הוגש מטעמו כל תצהיר עדות ראשית באשר לגרסת בנו לפיה הבטוחה בדירה ניתנה רק להבטחת חובות הקשורים לפרויקט צמרות. אשר לטענה כי מימוש הבטוחה מותנה בביצוע הפרויקט נקבע, כי אין בשטר המשכנתא כל התנאה הקושרת בין הפרויקט לשיעבוד הנכס, אשר הוטל להבטחת מלוא חובות המערערים לבנק, ולאו דווקא אלה הקשורים לפרויקט. אשר לטענה בדבר אשמו של הבנק בביצוע המוטל עליו מכוח ההסכם עם המערערים נקבע, כי לאחר שהתצהירים שהוגשו על ידי עורך הדין נמשכו, הכיר בא כוחו של הבן בכך כי אין בידו תשתית עובדתית וראייתית מספקת להוכחת אשמת הבנק בחדלון הפרויקט, ועל כן סוגיה זו לא עמדה להכרעה. עוד נקבע, כי אין מקום לדון בטענת התנאי המתלה, כיוון שזו הועלתה לראשונה רק בשלב סיכומי טענות הצדדים. מעבר לנדרש, דחה בית המשפט את טענת התנאי המתלה גם לגופה, בנימוק שאכן התנאי המתלה מסייג את חובת הבנק להעמיד אשראי למערערים כל עוד לא הושגו היתרי בנייה כנדרש, אך אם בחר הבנק לוותר מטעמו על הסייג האמור שנקבע לטובתו ולהגנתו, ולהלוות כספים למערערים אף מבלי שהתנאי המתלה התקיים, אין להסיק מכך שהם פטורים מהשבת הסכומים האמורים. מטעמים אלה נדחתה המרצת הפתיחה.

8.             על פסק הדין בתביעת הבן הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

           בחודש מרץ 2008 נדחה הערעור. בפסק דינו, ציין בית המשפט העליון כי הממצאים שנקבעו בידי הערכאה הדיונית מעוגנים היטב בחומר הראיות; כי לא נמצא בשטר המשכנתא סייג או התנאה הפוגעים בתקפותו; וכי אין בטענת התנאי המתלה כדי לפטור את הבן מחובת פירעון כספים שניתנו על ידי הבנק (ע"א 6374/06, מיום 3.3.2008).

9.             הליך נוסף שיש לו זיקה מסוימת, אם כי רחוקה יותר, להליך הנוכחי הוא ה"פ 792/03 שנוהל בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו (להלן: ההליך השני). על התובעים באותו הליך נימנו גם המערער וחב' גינות לאה בע"מ שבבעלותו, והוא נוהל כנגד הבנק. בהליך זה התבקש סעד המצהיר כי הבנק אינו זכאי לממש שעבוד על דירה ומגרש שניתנו להבטחת אשראי שנתן הבנק בקשר לפרויקט בנייה שהיה קשור בחב' גינות לאה בע"מ. בין ההליך הנוכחי לאותו הליך מספר הבדלים בולטים: ראשית, מדובר בפרויקט בנייה אחר שנוהל על ידי המערער, והמשכנתא שניתנה על המגרש והדירה ניתנו בקשר אליו. שנית, המשכנתא באותו הליך ניתנה ביחס לדירה אחרת מזו שנדונה בהליך הנוכחי. שלישית, הדירה הממושכנת באותו הליך נמצאת בבעלות המערער ולא בבעלות בנו, כפי המצב בהליך הנוכחי.

           התובעים בהליך השני טענו, בדומה לטענתם בהליך זה, כי הבנק אינו יכול לדרוש את מימוש הבטוחה באותו ענין לאחר שהפר את התחייבויותיו למימון אותו פרויקט. למרות שמדובר בפרויקט אחר, והדבר לא נדרש להכרעה, התייחסו התובעים בפתח כתב הטענות שהגישו למחדלי הבנק גם ביחס "לפרויקט צמרות" ולמימונו, שהוא נשוא ענייננו כאן. גם בהליך השני לא התייצב המצהיר להחקר על תצהירו, והוגשה בקשה למחיקת התובענה. בית המשפט פסק כי בהעדר תצהיר תקף, דין התביעה להידחות. בפסק הדין נקבע עוד, כי אין להסתפק במחיקת התביעה, אלא יש לדחותה, וזאת כדי "לסיים אחת ולתמיד את הנושא שהגיע לערכאות מזוויות שונות" (פסק דינה של כב' השופטת ד' פלפל).

10.          גם על פסק הדין בהליך השני הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 2722/06). ביום 11.6.2007 הוחלט בהסכמת הצדדים לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר את הענין לערכאה הדיונית לצורך שמיעת ראיות ומתן פסק דין, וזאת בכפוף לחיוב המערערים בהוצאות משפט באותו הליך.

11.          כחודשיים לאחר מתן פסק הדין בתביעת הבן, באוגוסט 2006, הוגשה לבית המשפט קמא המרצת הפתיחה בהליך הנוכחי, בה ביקשו המערערים בענייננו סעד הצהרתי כי הם אינם חייבים סכומים כלשהם לבנק; כי הבנק אינו זכאי לממש את הבטוחה שניתנה לו בדירה; וכי הבנק עצמו חב למערערים כספים בשל מחדליו בקיום התחייבויותיו על פי הסכם הליווי. בהמרצת הפתיחה העלו המערערים גם את טענת התנאי המתלה, על פיה אין תוקף למשכנתא שניתנה כבטוחה לאשראי שנתינתו כפופה לקיום התנאי בדבר השגת היתרי בנייה על ידי המערערים. משתנאי זה למתן האשראי לא נתקיים, אין הבטוחה ניתנת למימוש, כך על פי הטענה.

12.          הבנק ביקש את סילוק המרצת הפתיחה על הסף מחמת מעשה בית דין בעקבות פסק הדין בתביעת הבן ופסק הדין בהליך השני, וכן בשל התיישנות עילת התביעה, ושיהוי בהגשתה. בהחלטת ביניים, ניתן צו מניעה זמני לעיכוב פינוי המערער ואשתו מהדירה נשוא הבטוחה עד להכרעה בתובענה.

החלטת בית המשפט קמא

13.          רשם בית המשפט המחוזי דן בבקשת הבנק לסילוק על הסף של התובענה, ובחן את טענות הצדדים לעניין היווצרות מעשה בית דין כתוצאה מההליכים בתביעת הבן ובהליך השני, ולעניין התיישנות ושיהוי בהגשת התובענה.